Pathology: בין אינטואיציה למציאות

"מסיבות אבולוציוניות, המוח בנוי למהר להסיק מסקנות עפ"י ראיות חלקיות. הכללות אינן כשל תכנה, הן מרכיב חומרה. הן עוזרות לנו להחליט מהר, תוך כדי תנועה, עם חצי מידע ביד. וכך, עם חצי מידע ביד מתנהלים רוב החיים. אך יש מחיר לנטייה להכליל ולמהר להסיק מסקנות. לפעמים ראיות חלקיות מציירות תמונה שונה מן הראיות בשלמותן. מה שדומה בתחילתו לטיסה, מתגלה בסופו כנפילה. לכן חשוב להבין." – כותב נועם שפנצר, פרופסור לפסיכולוגיה וסופר, בספרו הנהדר "מידת הרחמים".

פרופ' דניאל כהנמן, אבי הכלכלה ההתנהגותית וזוכה פרס נובל, אומר בראיון לכלכליסט (27.09.11): "האינטואיציה היא מכונה ללימוד מטעויות. היא מנבאה ללא הרף את ההתרחשות בעתיד, ואז מנתחת את הפער בין הציפיות לבין הפידבק שהתקבל במציאות ומתכווננת בהתאם. כשאין פידבק - אין שיפור. לכן נהיגה הופכת עם השנים ליותר ויותר אינטואיטיבית. בכל פעם שאתה עושה פנייה אתה מקבל פידבק. כך גם בענייני חניה. אתה לא יודע מה אורך האוטו שלך, וכשאתה רואה חניה קשה לך להעריך מה גודלה. ובכל זאת ברור לך אם האוטו ייכנס לחניה, גם ממבט מהיר תוך כדי נסיעה, וברמת הסנטימטרים. דוגמה הפוכה היא הקושי שלנו לנהוג באופן חסכוני בדלק. אנחנו לא מקבלים פידבק בזמן אמת איך פעולותינו משפיעות על בזבוז הדלק, ולכן אנחנו לא יכולים להשתפר בנהיגה חסכונית יותר".

אבל עד כמה אנחנו יכולים לסמוך על האינטואיציה? והאם האינסטינקטים האינטואיטיביים, המושתתים על ידע ועל ניסיון תת הכרתיים רציונליים ורגשיים, ושלא תמיד ניתן להסבירם באופן מודע, יכולים להוות מקור מבוסס ונכון לאופן בו אנחנו מגיבים לסביבה? התשובה היא כן ולא, ובעיקר: תלוי מתי. כשאנחנו דנים בתגובות למצבים ספציפיים, אנחנו צריכים לזכור שבניגוד לאינסטינקטים הישרדותיים שתפקידם להגן עלינו במקרים של סכנה מיידית, האינסטינקט האינטואיטיבי של האדם מאפיין לא רק את הסיטואציה, אלא גם ואף בעיקר את האדם עצמו. האינטואיציה אינה רק דרך קיצור מנטלית של האדם להגיע למסקנה הנדרשת, היא ביטוי חיצוני לתהליכים שמתרחשים בנפשו. ההוכחה הכי בולטת לכך תהיה העובדה ששני אנשים שונים יגיבו על אותה ההתרחשות באופן שונה. אינסטינקטיבית שניהם יברחו לשמע שאגתו של האריה, אבל אינטואיטיבית האחד יחוש את עצמו בטוח בבקתה רעועה מעץ רקוב והאחר יעדיף לישון בטבע. ההחלטה היכן בטוח יותר ללון אמנם תיעשה במודע, אך היא לעולם לא תהיה מנותקת משני פרמטרים ראשוניים והתת-הכרתיים: האינסטינקט והאינטואיציה.

פרופ' מיה בר הילל עומדת על ההבדלים בין החלטות מודעות שנעשות בהתבסס על תורת הסטטיסטיקה לבין אלה שמבוססות על אינטואיציה. "כוחן ההיסקי של הסטטיסטיקה ותורת הסתברות ישימה במקרים נשנים שחוזרים על עצמם שוב ושוב," אומרת בר הילל, "אך חיזוי מאורעות חד פעמיים מתבצע תוך תרגום ידע לסיכויים באופן אינטואיטיבי, בדרך של שיפוט ושיקול דעת." באחת מדוגמאותיה לכשל בשיפוט אינטואיטיבי, מתבקשים הסטודנטים להעריך את סך המילים המתחילות באות נ' לעומת מילים שהאות השלישית שלהן היא נ' בטקסט בן 2000 מילים. כשני שליש מ- 166 סטודנטים מנחשים שיש יותר מילים המתחילות באות נ' ממילים שהאות השלישית שלהן היא נ'. מדוע?

אחת הדרכים להשיב על השאלה ללא נתונים סטטיסטיים היא לחשוב על המילים שמתחילות באות נ' ועל המילים שהאות השלישית שלהן היא נ'. דברים שעולים על הדעת, בניגוד לדברים שנדגמים בשיטות סטטיסטיות, אינם עולים על הדעת באופן מקרי. הם מתבססים על הכרות מוקדמת כלשהי, במקרה הזה על מילונים וראשי תיבות שמקלים עד מאוד על העלאת מילים בזיכרון עפ"י האות הראשונה. לעומת זאת, פרט לפותרי תשבצים, האנשים יתקשו להעלות על הדעת מילים עפ"י האות השלישית. בנוסף, בשפה העברית פעלים בזמן עתיד גוף ראשון רבים מתחילים באות נ' ולכן בהתבסס על הדגימה המנטלית האדם יסיק כי בטקסט יש יותר מילים המתחילות באות נ'. בפועל שכיחותן של מילים המתחילות באות נ' היא כדי מחצית מזו של המילים שהאות השלישית שלהן היא נ'. מסתבר שגורמים המשפיעים על זמינותן של דוגמאות העולות במחשבתנו מטים את החלטותינו מאובייקטיבי לסובייקטיבי ומובילים לטעויות שאינן סתם אמפיריות, אלא טעויות לוגיות.

באופן דומה 87% אחוז מ- 54 סטודנטים שנשאלו, חשבו שבארץ תמותה מתאונת דרכים גדולה יותר מאשר מתאונות אחרות, כשלמעשה יש יותר מפי שניים תאונות אחרות; כמו כן, שיש תמותה יותר מתאונות דרכים מאשר מדלקת ריאות (97% מ- 77 נשאלים), למרות שיש כמעט פי שניים תמותה מדלקת ריאות. טעותם של הנשאלים נובעת מסיקורים תקשורתיים ומתשומת לב ציבורית נרחבים של תאונות דרכים בארץ שהוטמעו בידע התת-הכרתי של הנשאלים.

דוגמא נוספת מחיי היומיום היא נטייתם של נהגים לנהוג ביתר זהירות אחרי שראו או שמעו על תאונת דרכים, למרות שהסיכוי האובייקטיבי להיקלע לתאונת דרכים לא משתנה גם אם קראנו על תאונה אחרת וגם אם לאו. אבל האירוע, בהיותו דרמטי ולפיכך זמין, מעלה את הסיכוי הסובייקטיבי לתאונה.

האינטואיציה שלנו פגיעה לכשלים והטיות, ועצם הכרתם יכולה להגביר מודעות ורגישות לגביהם. עם זאת, אסור להתעלם מקיומה של אי-וודאות ומכך שהצורך והקושי בהערכתה הם תנאי היסוד של תודעתנו, ועלינו ללמוד להכיר אותם ולחיות אתם. כשאנחנו באים במגע עם הסביבה, אנחנו צריכים לזכור שהמבט שלנו לרוב סובייקטיבי ומושפע לא רק מתהליכים מודעים, אלא גם מתהליכים תת-הכרתיים אינטואיטיביים שעשויים להיות מוטים ומוטעים.

Pathology

בין אינטואיציה למציאות

0 תגובות:

הוסף רשומת תגובה

פרטים עלי

קוראים

ארכיון

קטגוריות

רשומות פופולריות

שכנים טובים

תגובות אחרונות באתר