Pathology

אני חושב שהשבתי על מספר שאלות ואף הבעתי דעה או שתיים, אולי העליתי רעיון וקרוב לוודאי הבטחתי לחשוב על הכל מחר לעומק. אך גופך, אותו משחת בשמנים מוכרים עם יציאתך מהמקלחת, העפיל מעל כל ניחוחות המטבח האנגלי ורמס תחתיו את כל הקרירות האדוקה והמחייבת. קמטוטי סדין הבורדו סביב רגליך, כבסיס גביע יין, נפרשו בגוונים מלטפים. ארומת נשימתך השלווה מהלה את פיסת האוויר הלילי שהתמסר לתשוקתי אליך. שמעתי אותם קוראים בשמי, הספקתי להנהן אל פניהם טרם התמזגו לעיסה בצקית של פודינג יורקשייר מכוסה שומן חזירים מפוטמים. הנהרה הדקיקה שהצליחה לחדור מבעד אריג הוילאות הזהיבה את זרועך השרועה לפנים. העברתי את ידי על כתפך ודרך קימור מותניך העליתי אותה אל אגנך. קירבתי את אפי אל עורפך, מסתחרר במגע שיערך בלחי המחוספסת, במגע עורך בנחיריי. רק להריח אותך אלי, ליטול ממך את הניחוח המיוחד הזה, אותו את נושאת עמך ובו מערפלת את חושיי ואז לשוב אליהם ולהמשיך מהנקודה בה הפסקנו. לשוב אל הדעות ואל הרעיונות שאין בהם ולו חוט אחד המתחבר אליך, חוץ ממני. אך את, ספק בחלומך, ספק בדמדומי התעוררות, נאנקת ורוק שהשביח את אדוותו בפי אותת את אות הרעב אותו לא יכולתי לכבוש. קירבתי את שפתיי אל עורך והחדרתי בו את שיניי. אנחותייך הקצובות התחזקו במהירות עד שהפכו מחרישות תשוקה, אך חלקיק של שניה, טרם עורך הדק נקרע בפי, שחררתי אותך לחופשי. השחלתי את ידי תחת ראשך מניח את כף ידי על עינייך. היא כיסתה על פניך הקטנים כמעט במלואם. נשימותיך נפלטו בין אצבעותיי, אפך שנמחץ תר אחר אויר. הזזת את אגנך על ירכי, אותה הנחתי בין רגלייך, ומרחת בינינו לחות ריחנית שהפכה לרטיבות עם כל אנחה. עשיתי כרצונך, הורדתי את הרגל מעט ובאחת העליתי אותה מעלה. המכה הקלה בשפתיים תחתונות שילחה זעקה חסומה ומופתעת אל ידי. הצמדתי אותה חזק יותר, תוך שאני מחזק את האחיזה בפניך, ויותר חזק. אני אוהב לחוש את הפחד שלך בכף ידי. לדעת שגם כאשר את נחנקת, את עדיין בוטחת בי. כי אני כאן עבורך, לספק את רצונך... עבורי. את ידי השניה הנחתי על צווארך, לופת בה את הגבעול השביר בו עוברים קנה הנשימה והמפרקת ובעדינות, בידי האחת עוצר את האוויר מלהישאף אל ריאותיך ובזו שעל פניך עוצר את פליטתו, חדרתי אליך. מקשיב לגניחותיך שהתרסקו לנהימות חלושות, המתנתי לדמעתך הראשונה וכאשר זו הרטיבה את ידי הרפיתי מנשימתך, מעביר את ידיי אל שדייך. ואז, במשיכה חדה, הלבשתי אותי בך. את נקרעת לצדדים, שדייך נדו  בפראות וגופך היה שלי יותר מכל מה שהיה שלי אי פעם.

את ניסית לסובב את ראשך, לוודא שזה אני. רצית לדעת מי מזיין אותך. הכרתי פעם אישה נערה שאהבה לקבל את זה לסירוגין בכוס ובתחת. אך פעם אחת היא סובבה את ראשה כדי לבדוק מי מזיין אותה בדיוק וכמו שהיא אוהבת וראתה משהו שהיא לא אהבה. ניסית לסובב את ראשך ולראות מי מזיין אותך, למרות שידעת שאולי זה אני.

הרמת את רגלך מעלה כדי לאפשר לי להיכנס עמוק יותר, מושכת אחריך את צדודית הסדין על הקיר. כך פינית מקום עבורי בתוכך. אסיר תודה על כי הנך מזהה את ריח האפטרשייב שלי ואת המגע, לחצתי על ראשך ומונע אותך מלהביט לאחור, ידעתי שלא תעיזי לגמור, לא עד אשר אומר לך. שתתאפקי לאורך זמן שאקבע. גם אם הוא יימשך לנצח וגם אם יימשך שנייה אחת בלבד. משכתי את שדייך מעלה, גורם לך להתעוות בין כפותיי. כאב לך, הרגשתי זאת. אני אוהב להרגיש כאב. סובבתי אותך על בטנך, את קיפלת את רגלייך תחתייך והתרוממת על ברכייך. ניצבת בנקודה האהובה, פשוקה לפניי, כששני פתחייך מופנים אליי ופטמות שדייך התלויים נוגעות בסדין. החדרתי אצבע אחת והוספתי נוספת. את היית פעורה ולפי הרטיבות ידעתי שתוכלי לקבל שלוש נוספות בקלות. דחפתי את אצבעותיי אליך וממך עד אשר פרקיהן נמשחו בלחות סמיכה שהפרשת. אליך וממך ואז, באחת, פנימה ביתר עוצמה. ההפתעה והכאב נפלטו ממך בזעקה. אני אוהב לשמוע את צווחתה הבהולה של ההפתעה, אך יותר מכל אני אוהב להקשיב לקולו החד של הכאב. ידי פילחה אותך. ניסית להשתחרר, להעיר את גופך המותש והמתמכר לכאב הננעץ במעמקיך. עקבתי אחר קילוחי צמרמורת שרשפו בעורך, מזדחלים מעלה אל עורפך המעורטל משיער ראשך הרכון וכאשר פרצת אל ידי בנחשול תשוקתך לחשתי:

עכשיו את יכולה להפנות אלי את ראשך ולהביט בי, ילדה. האם זה מה שחיפשת: את הרצון האיום הזה לקבל את כאבך, את הסדיסט הזה המושיב אותך על ידו וממתין לרגע בו הקרביים שלך יגעו בקצות אצבעותיו כדי להותירך פצועה אך בחיים? את זה שיותירך חזקה דייך כדי לשכוח, אך חלשה דייך מכדי להזכיר?

המלצרית פינתה משולחני את הפודינג יורקשייר שהתקרר והתקשה והגישה אספרסו כפול. בשלווה לגמתי מספלי את קפה האספרסו הארוך מדי והדליל מדי והכה דומה לחיי בלעדייך.